האחריות להגן היא נורמה בינלאומית חדשה שלפיה מושג הריבונות של המדינה נתפס לא רק במונחי זכות אלא גם במונחים של חובה: החובה של המדינה להגן על אוכלוסייתה מפני מעשי זוועה המוניים כגון רצח עם, פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות. לפי הנורמה הזו, במקרים שבהם ממשלה נכשלת בהגנת אוכלוסייתה מפני מעשים כאלה, או שהיא בעצמה מבצעת אותם, אזי זו האחריות של הקהילה הבינלאומית להתערב ולספק את ההגנה הדרושה, ואפילו להשתמש בכוח בעת הצורך.

לאחר מלחמת העולם השנייה האמנה בדבר המניעה והענישה של הפשע השמדת עם שהתקבלה בשנת 1948 ביטאה את הניסיון של הקהילה הבינלאומית להבטיח כי זוועות כמו השואה לעולם לא יקרו שנית. השמדות העם שהתרחשו בקמבודיה, יוגוסלביה (91') ורואנדה (94') הדגימו את הכישלון הנוראי של הקהילה הבינלאומית במניעת זוועות כאלו, והובילו להכרה שהתגבשה בסוף שנות התשעים כי הביטחון של היחיד והקהילה – ולא של המדינה – צריך להיות בראש סדר העדיפויות.

עיקרון 'האחריות להגן' נוסח לראשונה בדו"ח משנת 2001 על ידי 'הועד הבינלאומי על התערבות וריבונות המדינה' (International Commission on Intervention and State Sovereignty (ICISS)). בעקבות הדו"ח הזה, התנועה לפדרליזם עולמי (World Federalist Movement) הקימה רשת ארגוני החברה האזרחית שסייעה בהצלחה להטמעת העיקרון בדו"ח המסכם של ועידת הפסגה העולמית משנת 2005 שקבעה:

1. המדינה נושאת באחריות העיקרית להגנת אוכלוסייתה מפני השמדת עם, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וטיהור אתני.
2. ההילה הבינלאומית אחראית לסייע למדינות למלא את חובתן הנ"ל.
3. על הקהילה הבינלאומית להשתמש בכלים דיפלומטיים, הומאניטריים ואמצעים בלתי-אלימים אחרים הנדרשים להגנת אוכלוסיות מפני פשעים אלו. אם מדינה נכשלת להגן על אוכלוסייתה או שהיא מבצעת פשעים כנגדה, הקהילה הבינלאומית צריכה להיות מוכנה להשתמש באמצעים חזקים יותר, לרבות שימוש קולקטיבי בכח באמצעות מועצת הביטחון של האו"ם.

ב- 2009 רשת ארגוני החברה האזרחית הושקה מחדש כ'קואליציה הבינלאומית למען האחריות להגן'. מטרת הקואליציה היא להגדיל את הפעילות ושיתוף הפעולה בין ארגונים המקדמים את הנושא. כיום חברים בקואליציה מעל 90 ארגונים שבהם אוקספאם הבינלאומי, מכון האג לצדק עולמי ומשמר זכויות האדם. עולם אחד גאה להיות שותפה בקואליציה.

למידע נוסף ראו את אתר הקואליציה.